אלימות נגד קשישים

אלימות נגד קשישים

אלימות במשפחה הינה בעיה חברתית כואבת וקשה. נשים, גברים, ילדים וזקנים עשויים לחיות בסביבה קרובה שבה מישהו פוגע בהם בצורות שונות.  

כולנו נחשפים לסיפורי אלימות נגד קשישים המתרחשים בבתי אבות או שוד ברחוב. אך תופעת האלימות נגד קשישים הינה תופעה רחבה יותר וכוללת גם מקרים של אלימות נפשית, כלכלית ומינית כזו שלא משאירה סימנים על הגוף ויותר קשה לזהותה. אלימות שמתרחשת בתוך כותלי הבית בלי שאף אחד ידע ופוגעת קשות בקשיש.

ארגון האומות המאוחדות קבע את ה-15 ביוני כיום להעלאת המודעות לבעיה חברתית זו הגורמת נזק ופגיעה לחייהם של זקנים רבים.

כן, קשישים חווים אלימות וזו תופעה שכיחה.

תופעת אלימות נגד קשישים הינה תופעה שכיחה ורחבה. התעללות הינה התנהגות הרסנית כלפיי הקשיש המתרחשת במסגרת של יחסי אמון (מטפלת, בני משפחה). להתעללות יש השלכות על תחושת הבטחון, המצב הנפשי והפיזי של הקשיש. כלומר היא משפיעה על איכות חייו של האדם המבוגר.

סוגי אלימות:
אלימות פיזית כוללת מצבים של מכות, דחיפות, מניעת טיפול, האכלה בכח, חשיפה לקור או חום.

אלימות כלכלית – ניצול כלכלי – שימוש לרעה בכספיו של הזקן, סחיטה לצורך המשך טיפול.

אלימות נפשית – איומים, העלבות, קללות, השפלות אי שמירה על פרטיות.

אלימות מינית – אונס, תקיפה, נגיעה ללא רשות, אי שמירה על פרטיות.

הזנחה – כאשר לא מספקים את צרכיו הבסיסיים של הקשיש: אוכל, ביגוד וטיפול רפואי.

מדוע הקשישים הם אוכלוסייה העומדת בסיכון גבוה להתעללות:

כיוון שלרב זו אוכלסייה שחשופה לפחות מעגלים, בנוסף מדובר באוכלוסייה חלשה יותר שזקוקה לעזרה מסוימת במישורי היומיום. אומנם לא כל הקשישים הם חסרי ישע וכמובן שיש קשישים עצמאיים בכל התחומים אך רובם זקוקים לעזרה ותלויים לשם כך באדם אחר. הבדידות והצורך בעזרה מובילים ליצירת תלות באדם אחר; זו יכולה להיות מטפלת וזה יכול להיות בן משפחה. יחסי התלות האלו גוררים לא פעם מס שתיקה לפיו הקשיש שותק ולא מספר על הכאב שלו והאלימות שהוא חווה בשל התלות בטיפול שאותו אדם מספק לו. מחקרים מראים כי הקשישים נוטים לא להתלונן על מצבי אלימות בטענה כי מדובר בעניין משפחתי אישי. 

סימנים שכדאי להכיר:

1. סימנים פיזיים – הזנחה ושינויים במצב גופני  כגון: ירידה במשקל, לבוש מלוכלך, אי שמירה על היגיינה, סימנים פיזיים על הגוף.
2. שינויים בהתנהגות ובמצב הרוח: סימני דיכאון או עצב או בלבול, חוסר הבעה ואדישות.
3. הזנחה בבית: בית מלוכלך, אגירת חפצים ואשפה דברים שלא היו קיימים בעבר אך החלו להיות חלק מחייו של הקשיש
4. תגובות של הקשיש למטפל העיקרי האם מביע שמחה ונוחות בקרבתו או שמביע חשש ומופנם בעולמו. חוויות שמספר על המטפל העיקרי.

מכיוון שהטיפול בזקן סיעודי או שחי עם דמנציה הוא קשה מאוד ושוחק לעיתים ישנם מצבים בהם בן משפחה שהינו המטפל העיקרי חווה שחיקה בטיפול באדם המבוגר ובעקבות כך מאבד סבלנות ומגיב בתוקפנות. מדובר במצבי מיוחדים ושונים בהם המטפל העיקרי טיפל לאורך תקופה במסירות וסבלנות בזקן אך ההמשכיות והתובענות של המצב הובילו לשינוי בסף הסבלנות והיכולות שלו. במצבים אלו חשוב מאוד לאפשר למטפל העיקרי לקבל תמיכה ומענים מקצועיים על מנת להקל עליו את התמודדות השוחקת בטיפול באדם המבוגר.

כעובדת סוציאלית בתחום הזיקנה המלווה משפחות כבר שנים רבות אני ממליצה:

1. להיות ערניים עם היד על הדופק. במידה ומעסיקים מטפלת או עובדת זרה מומלץ לרשת את הבית במצלמות שמאפשרות מעקב על הטיפול והיחס שמקבל הזקן. במיוחד כאשר מדובר באדם המתגורר לבד והינו סיעודי או חי עם דמנציה.
   
2. הדרכה של המטפלת או העובדת הזרה בדבר מצבו של הזקן ומתן כלים שיסייעו בהתמודדות השוטפת.
   
3. מנוחה – חשוב לדאוג כי למטפל העיקרי יהיה זמן מנוחה שיאפשר התאווררות מהטיפול היומיומי.
   
4. חלוקת אחריות בין גורמים שונים בטיפול בזקן – חלוקה בין בני המשפחה או שירותים חיצוניים.
   
5. למצות זכויות ושירותים אשר משפרים את איכות חיי הזקן והמשפחה בכלל.
   
6. הצטרפות לקבוצת תמיכה באזור המגורים.